מדינת ישראל נ' לעבודות עפר ופנוי אשפה בע"מ ואח'

גזר דין

רקע

הנאשמים הורשעו בהכרעת דין מפורטת בעובדות כתב האישום בעבירות הבאות:

לכלוך והשלכת פסולת ופסולת בניין ברשות הרבים – עבירות לפי סעיפים 13(א)(1) ו- 13(ב)(1)(א) יחד עם סעיף 2 ו- 4(א) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון"); ולגבי נאשמים 2-3, גם עבירות לפי סעיף 15 לחוק הנ"ל.

ניסיון להשליך פסולת, לרבות פסולת בניין, ברשות הרבים ולכלוך רשות הרבים – עבירות לפי סעיפים 13(א)(1), 13(ב)(1) יחד עם סעיף 2 ו- 4(א) לחוק שמירת הניקיון, וסעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ולגבי נאשמים 2-3, גם עבירות לפי סעיף 15 לחוק הנ"ל.

ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק כדין, עבירות לפי סעיפים 4 ו- 14 יחד עם סעיף 14 א' לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"), ולגבי נאשמים 2-3, גם לפי סעיף 15(2) לחוק הנ"ל. זאת למעט נאשם 4 אשר זוכה מעבירה של ניהול עסק ללא רישיון.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, נאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") הינה חברה פרטית. נאשם 2 היה בתקופה הרלוונטית בעל מרבית המניות (למעלה מ- 99%) בנאשמת ומנהל בנאשמת. כמו-כן, החזיק נאשם 2 בחלקה המצויה בין מושב חבצלת השרון לבין שכונת רסקו בנתניה (להלן: "השטח"). נאשם 3 היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עובד בכיר בנאשמת. נאשם 4 היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום נהג שהועסק בנאשמת.

השטח הינו שטח חקלאי, ועל אף ייעודו החקלאי של השטח, נאשם 2 עשה בו שימוש אחר ומסחרי, לרבות טיפול בפסולת, חנייה של מכולות ריקות ומלאות באשפה מגוונת, הטמנת אשפה.

עסק של טיפול בפסולת, אתר סילוק פסולת והטמנת אשפה טעון רישוי, לפי פריטים 5.1(ב) ו- 5.1(ד) בתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995.

ביום 4.2.09 בשעה 15:00 לערך נצפו ותועדו שתי משאיות מתוצרת סקאניה, אחת לבנה והשניה צהובה, כשהן משליכות פסולת בניין לתוך בור בשטח או בסמוך לו. לאחר השלכת הפסולת, כיסו טרקטורים מסוג יעה אופני ("שופל") את הפסולת שהושלכה באדמה.

ביום 5.2.09 בין השעה 13:30 לשעה 19:45 נצפה ותועד שופל בבעלות הנאשמת נהוג על-ידי נאשם 3 כשהוא כורה בור בשטח או בסמוך לו (להלן: "הבור"), ומשאית בבעלות הנאשמת, נהוגה על-ידי נאשם 4, כשהיא מרוקנת מכולה מלאה בפסולת מסוגים שונים, לרבות פסולת בניין, פסולת תעשייתית, פסולת גזם ופסולת רקבובית לתוך הבור.

לאחר שנצפתה ותועדה שפיכת הפסולת לבור, כאמור לעיל, זוהה נאשם 4 כשהוא מוריד את המכולה הריקה מהמשאית אשר הייתה נהוגה על ידו באותה עת, מעמיס על המשאית מכולה נוספת מלאה באשפה ונוסע בנסיעה אחורית לכיוון הבור במטרה לשפוך לתוכו את תכולת המכולה הנוספת. בשלב זה, נעצרה הפעילות במקום על-ידי מפקחי המשטרה הירוקה ושוטרי משטרת ישראל.

כמו-כן, נצפו ותועדו ביום 5.2.09 בין השעה 12:00 לשעה 16:30, שבע מכולות מלאות בפסולת מסוגים שונים, כשהן מובאות לשטח ומאוחסנות בסמוך לבור או בסביבתו.

עוד נקבע בהכרעת הדין כי יש לקבל את טענת ההגנה שלמקום הובאה אדמה נקייה לצורך נטיעה וכי אחת ממטרותיהם של הנאשמים הייתה הכשרת הקרקע לשם נטיעה עליה. ברם, לצד זאת, נקבע כי למקום הובאה אף פסולת שהושלכה לתוך בור שנחפר במקום וכן נעשה ניסיון להשליך פסולת נוספת לבור. העובדה שבוצעה פעולה חוקית, לצד הפעולה הבלתי חוקית, אינה מובילה למסקנה שלא בוצעה פעולה בלתי חוקית.

כמו-כן, נדחתה בהכרעת הדין טענת המאשימה כי הנאשמים הפעילו במקום אתר פראי (פיראטי) לסילוק פסולת בשטח. נקבע כי הראיות בתיק מעידות על אירועים בודדים של השלכת פסולת, ועל אירוע בודד של ניסיון להשלכת פסולת, ולא על הפעלת אתר לסילוק פסולת בשטח.

עדויות לעונש

מטעם ההגנה העידו מספר עדים לעונש, אשר העידו על אודות תרומתו של נאשם 2 לקהילה ולנזקקים, ותמיכתו באחרים.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד יונה שמיר, הנאשמים הינם רצידיביסטים בעבירות סביבתיות, בבחינת שור נוגח. בשל אופי פעילותם העסקית והכלכלית, שעיקרו עיסוק רב גוני ורחב היקף בפסולות, האינטרס הציבורי מחייב ענישה מחמירה שיהיה בה כדי להעביר מסר שמי שבוחר לבצע עבירות סביבתיות וכלכליות, יושב לו כגמולו. המאשימה הצביעה על מגמת ההחמרה בענישה במקרים דומים בשנים האחרונות. לעמדת המאשימה יש להחמיר את הענישה בגין עבירות מסוג זה משום שעבירות סביבתיות הן עבירות כלכליות מטבען וכדי שהענישה תוכל להשיג את תכלית ההרתעה נדרשים קנסות גבוהים שיגרמו לנאשמים להפנים את עלויות הפגיעה בסביבה וכך ביצוע העבירות יהפוך לבלתי כדאי. בידי הנאשמים מופקדת מלאכת איסוף הפסולת של הרשות המקומית, והנאשמים במקום להשליך את הפסולת לאתרים מורשים, השליכו אותה בחצרם האחורית. המאשימה עתרה להשית על הנאשמים קנסות מכבידים, מאסר על תנאי לנאשם 2, עבודות שירות ופסילת רישיון לנאשם 3, וחילוט המשאית.

לטענת ב"כ הנאשמים, עו"ד אלדד מלר, ההרשעה עצמה פוגעת באופן קשה בנאשמים, וזאת משום שההרשעה מונעת מנאשמת 1 מלגשת למכרזים עירוניים, ועקב כך נגרמים לה הפסדים של מיליוני שקלים חדשים. הנאשמת 1 עוסקת באופן שוטף בהתמודדות במכרזים של רשויות מקומיות לאיסוף, פינוי ומחזור פסולת, ומרבית הרשויות קובעות תנאי סף של העדר הרשעה פלילית בעבירות מסוג זה. עוד טענה ההגנה כי הנאשמים חשים כי הם נרדפים על-ידי המאשימה באמצעות ריבוי כתבי האישום שהוגשו נגדם בשנים האחרונות, אשר מחלקם זוכו. לפיכך, עתרה ההגנה לבטל את ההרשעה, וזאת בשל העדר הלימה בין חומרת העבירה המיוחסת לנאשמת 1 לבין הנזק שייגרם עקב הרשעתה. לחילופין, עתרה ההגנה להסתפק בקנס סמלי. ההגנה הגישה אסופת תמונות אשר ממחישה את מצב השטח כיום, שהינו ללא דופי, וכן מכתבי תודה שקיבלו הנאשמים.